סגנון ה'אר-דקו' – Art-Deco ("אמנות עיטורית") הינו סגנון בעיצוב ובארכיטקטורה שהיה פופולארי בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, אז נחשב הסגנון האדריכלי הזה להברקה חדשנית. חוקרי אמנות רואים ב'אר-דקו' המשך מודרני לתנועת ה'אר-נובו'. ה'אר-דקו' הושפע רבות מהקוביזם שהתפתח בה בעת, וכן מהסגנון הבינלאומי ומסגנון הבאוהאוס. כמו ה'אר-נובו', השפיע ה'אר-דקו' על כל תחומי העיצוב – ציור ועיצוב גרפי, חפצי חן וחפצים שימושיים, אופנה וכמובן אדריכלות.

מקור השם בתערוכה שנערכה בפריז ב-1925 שבה הוצגה לראשונה תפיסת העולם של סגנון זה. סגנון ה'אר-דקו' משלב מודורניזם עם רפרטואר של עיטורים גיאומטריים מופשטים והשפעות אמנותיות של קוביזם, פוטוריזם וקונסטרוקטיביזם. מאופיין בצבעים עזים, ושימוש בחומרים שונים ויקרים, מקצתם חדישים.

הסגנון התפתח בתקופה שבין שתי מלחמות העולם והתלווה הן לשגשוג הכלכלי של שנות ה-20 והן למיתון הקשה של שנות ה-30. מילות המפתח של תקופה זו היו שאפתנות, עושר וסגנון. אלו היו הנושאים שעסקו בהם במערב ובעיקר בארה"ב ותקופה זו כונתה "שנות ה-20 העליזות". סגנון ה'אר-דקו' שיקף היטב את רוח זו של העולם המודרני ואת השפעת הסגנון ניתן לראות מניו-יורק ועד לשנגחאי. מבנים מפורסמים בעולם הבנויים בסגנון זה הינם האמפייר סטייט בילדינג, בניין קרייזלר בניו-יורק וגשר הזהב בסן- פרנסיסקו.

רובע 'אר-דקו' במיאמי נחשב לבירת ה'אר-דקו' העולמית ואטרקציה מובילה בפלורידה. ברובע כ-800 בניינים שנבנו בשנות ה-20 וה-30, הבניינים בצבעי פסטל, משופצים ונראים במצב מצוין.

סגנון ה'אר-דקו' בישראל

סגנון ה-'אר-דקו' ליווה את הפריחה הכלכלית בארץ ישראל בעקבות העלייה השלישית והרביעית. בין המבנים הבולטים בסגנון זה בתל-אביב נמצא בית העירייה הישן של העיר (מתחם ביאליק), קולנוע מוגרבי (אלנבי בן יהודה), קולנוע אלהמברה ביפו (שדרות ירושלים) – מבתי הקולנוע החשובים והמרכזיים ביפו בשנות ה-30 וה-40, כיום פועל בו מרכז הסיינטולוגיה בישראל, וקולנוע רמה ברמת-גן.

פרויקט 'לבונטין 5' הינו אחד המבנים הייחודים בתל-אביב המייצגים ומשמרים את יופיו של סגנון ה'אר-דקו' בישראל.